המערכת לא מנחשת ולא לומדת מדוגמאות — כל כלל בחוק ובצווי ההרחבה כתוב בקוד כפי שהוא. הדף הזה מפרט את הכללים האלה במלואם, כדי שאפשר יהיה להשוות אותם לשיטת החישוב שלך לפני שמדברים.
החוק קובע 36 שעות מנוחה הכוללות 25 שעות שבת. כל שעה בתוך טווח 36 שעות המנוחה — גם עבודה במוצאי שבת — מזכה ב-150%.
שבוע העבודה הוא 42 שעות, והשעות היומיות משלימות את התוצאה ל-42 שעות שבועיות.
שבוע עבודה של 6 ימים — יום עבודה של 8 שעות.
שבוע עבודה של 5 ימים — לבחירה:
עמודת עזר מסכמת את שעות השבוע:
לעובד שיום המנוחה שלו אינו שבת, השבוע מחושב מהיום שאחרי המנוחה ועד יום המנוחה:
כשהסיכום השבועי הושלם:
בעבודה הנמשכת עד ראשון בבוקר — השעות השבועיות מחושבות עד השעה 07:00.
משמרת נחשבת "לילה" כאשר לפחות שעתיים ממנה חלות בטווח השעות 22:00–06:00.
תקן משמרת לילה הוא 7 שעות ב-100%.
עבודה שהתקיימה בשבת + מוצאי שבת בלילה:
עבודה שהתקיימה בשישי + שבת בלילה:
ביום עבודה עם הפסקה מעל 3 שעות בין שתי משמרות, כשהמשמרת השנייה בלילה:
הפסקה של פחות מ-3 שעות בין שתי משמרות — שעות רגילות + גמול שעות נוספות.
הפסקה של יותר מ-3 שעות — המשמרת השנייה נחשבת כיום עבודה חדש, החל מחישוב 100%.
במשמרת שנייה בלילה — השעות נחשבות 100%, ומעבר ל-7 שעות מתקבל גמול שעות נוספות.
המערכת בודקת את משך ההפסקה בין המשמרות ב-100%, ואז מחשבת משמרת ראשונה + משמרת שנייה בנפרד.
במידע לעובד ניתן להגדיר זמן הפסקה בין משמרות בהתאמה לחוזה העבודה.
לפי החוק נדרש לתת לעובד 8 שעות הפסקה בין יום עבודה למשנהו.
ביום עבודה של 6 שעות יינתן זמן הפסקה כחוק — 0.25 / 0.5 / 1 שעה, כמצוין במידע לעובד.
אם מוגדרות שעות תקן במידע לעובד —
ללא שעות תקן —
הממוצע היומי הוא הבסיס לחישוב ערך יום של חלופי שכר — מחלה, חופשה ודמי חגים באי-עבודה.
הנוסחה הכללית: סה"כ שעות עבודה ÷ סיכום ימי עבודה, עד תקרת התקן היומי.
סה"כ שעות עבודה כולל:
שעות 100% (חול) + שעות 150% שבת + שעות חופשה + שעות מחלה + שעות חג שנעבדו בפועל.
אינו כולל שעות נוספות (125% / 150% / 175% / 200%).
שעות החג נלקחות מהנוכחות (שעות שנעבדו בפועל בחג) ולא מזדמי-החגים —
מאחר שדמי-חגים עשויים לשלם לעובד גם על ימים שלא נעבדו, ולכן בחישוב הממוצע נספרות רק שעות שנעבדו בפועל בחג.
הממוצע היומי מחושב עד התקן היומי; אם הוא גדול מהתקן — מחושב תקן יומי.
בהיעדר נתוני עבר — מחושב לפי שעות התקן היומי של העובד.
בחירת החודשים לחישוב משתנה לפי הרכיב:
כשבדיקת השכר מתבצעת על חודשים שונים, ניתן לטעון את הריכוז השנתי לחלונית הממוצע באמצעות קובץ אקסל ("טעינת קובץ" בטבלת המצטבר) —
כך הממוצע מתבסס על נתוני כל החודשים הרלוונטיים ולא רק על החודש הנבדק.
הממוצע היומי לקביעת שכר יום מחלה מחושב מ-3 חודשים אחורה: סה"כ שעות עבודה ÷ סיכום ימי עבודה.
הרכב "סה"כ שעות עבודה" — ראו פרק "חישוב הממוצע היומי".
הממוצע היומי מחושב עד התקן היומי; אם הוא גדול מהתקן — מחושב תקן יומי.
| ענף | צבירה לחודש | תקרה |
|---|---|---|
| כללי | 1.5 ימים | 90 |
| שמירה | 2 ימים | 130 |
| ניקיון | 1.5 ימים (חבר ארגון: 2) | 90 (חבר ארגון: 130) |
ניתן להגדיר פר-עובד צבירה ותקרה מותאמות (הסכם אישי), הגוברות על ברירת המחדל הענפית.
נצבר = צבירה לחודש × חודשי עבודה × היקף משרה, עד התקרה הענפית.
היקף משרה (אם לא הוזן) = ממוצע השעות החודשיות בפועל ÷ התקן החודשי (182 פרטי / 173.33 ציבורי), עד 100%.
לפירוט מלא — ראו פרק "אחוז משרה (היקף משרה)".
"נוצל" נספר מימי המחלה בקובץ הנוכחות; "חריגה" = ניצול מעל היתרה שנצברה.
הצבירה אינה חוסמת כרגע את תשלום המחלה — רק מסמנת חריגה.
הממוצע היומי לחופשה מחושב מ-3 החודשים הגבוהים מתוך 12 החודשים האחרונים (סה"כ שעות עבודה ÷ סיכום ימי עבודה).
הרכב "סה"כ שעות עבודה" — ראו פרק "חישוב הממוצע היומי".
טבלה דינמית בוחנת מדי חודש מחדש את 3 החודשים הגבוהים מתוך 12 החודשים המתעדכנים.
הממוצע היומי מחושב עד התקן היומי; ערך גבוה מהתקן מוגבל לתקן.
ביום חופשה העובד מקבל את הממוצע היומי.
לפי ותק, שבוע עבודה (5/6) ומסלול — חוק או שמירה / ניקיון (ימי נטו).
בחופשה אין הבדל ענפי בשיטה, רק במספרי הימים.
| ותק | חוק · 6 | חוק · 5 | שמ׳/נק׳ · 5 | שמ׳/נק׳ · 6 |
|---|---|---|---|---|
| שנים 1–4 | 14 | 12 | 12 | 14 |
| שנה 5 | 14 | 12 | 13 | 15 |
| שנה 6 | 16 | 14 | 18 | 20 |
| שנה 7 | 18 | 15 | 19 | 21 |
| שנה 8 | 19 | 16 | 19 | 21 |
| שנה 9 | 20 | 17 | 23 | 26 |
| שנים 10–12 | 21–23 | 18–20 | 23 | 26 |
| שנה 13 ומעלה | 24 | 20 | 23 | 26 |
שנה מלאה דורשת 200 ימי עבודה בפועל (אחרת — יחסי).
ניתן לערוך כל מספר בטבלה.
אם לעובד מספר קבוע של ימי חופשה (הסכם אישי) — מסמנים בהגדרות העובד ומזינים את המספר, והחישוב כולו לפיו.
9 ימי חג בתשלום:
2 ראש השנה, יום כיפור, 2 סוכות, 2 פסח, יום העצמאות, שבועות.
(לעובד שאינו יהודי — ראו "חגים לפי דת העובד" בהמשך הפרק.)
עובד שעתי/יומי זכאי לדמי חגים לאחר 3 חודשי ותק,
ובתנאי שלא נעדר ביום שלפני החג וביום שאחריו (אלא בהיתר המעסיק).
חג שחל בשבת — אין דמי חגים (היום ממילא יום מנוחה בתשלום).
עובד שלא עבד בחג — דמי חגים לפי הממוצע היומי של 3 החודשים האחרונים (סה"כ שעות עבודה ÷ סיכום ימים), עד תקרת התקן היומי.
הרכב "סה"כ שעות עבודה" — ראו פרק "חישוב הממוצע היומי".
עבד בחג — 250%: 150% עבור שעות החג + 100% דמי חגים.
בשמירה — עבד בחג ← 50% תוספת בלבד, ללא דמי חגים בנוסף.
אם המעסיק הודיע שחובה לעבוד יום לפני החג ויום אחריו, והעובד נעדר — אין חובה לשלם דמי חג.
במידע לעובד מסומן אם ניתנה הודעה, והמערכת מחשבת בהתאם.
שדה "חגים לפי" קובע לכל עובד את מקור החגים:
חגי האסלאם והדרוזים נעים לפי הלוח הירחי (היג׳רי) ומקדימים בכ-11 יום בשנה, וחלק מחגי הנצרות נעים אף הם —
לכן התאריכים מוזנים ידנית לכל שנה (תאריך + דת + שם חג מרשימה).
הטבלה משותפת לכל העובדים שאינם יהודים.
חג מהטבלה מטופל כיום חג מלא ומדורג בסולם החג,
אלא אם הוזנו זמני כניסה/יציאה ספציפיים בהסכם העובד.
עבודה בערב יום מנוחה (שישי / ערב חג) מזכה את העובד בשעות נוספות לאחר 7 שעות.
המערכת מבצעת חלוקה מדויקת של שעות חול ושבת בהתאם לשעת כניסת השבת ובהתחשב ב-2 משמרות.
שעות שבת מתקיימות ב-4 מצבים:
כשסך שעות שישי קטן משעות התקן:
כששעות שישי מעל התקן ויש יותר מ-35 שעות שבועיות:
כששעות שישי מעל התקן ויש פחות מ-35 שעות שבועיות:
החוק קובע 36 שעות מנוחה הכוללות 25 שעות שבת.
כל שעה בתוך טווח 36 שעות המנוחה (גם עבודה במוצאי שבת) מזכה ב-150%.
במידע לעובד ניתן להגדיר שעת כניסת שבת ושעת סיום מנוחה לפי ההסכם.
אם מצוין בחוזה טווח שעות מנוחה — מחושב מתחילת המנוחה שבחוזה + 36 שעות.
התחיל לעבוד בשבת — שעות מוצאי שבת נחשבות כיום מנוחה שבועי עד השלמת 36 שעות מנוחה.
התחיל במוצאי שבת — נבדק כמה שעות מנוחה היו: אם הושלמו 36 — העבודה שעות חול; אם לא — מחושבות שעות שבת עד השלמת 36, והשאר חול.
המערכת מציגה עמודת סיום מנוחה לפי בדיקת שעות העבודה שקדמו לשבת.
אם העבודה בשישי הסתיימה לפני כניסת שבת — המנוחה נספרת החל מכניסת השבת.
בחלוקת שעות שבת/חול המערכת מחשבת שעת סיום מנוחה פחות שעת כניסה (ובהיעדר סיום מנוחה — שעת צאת שבת פחות כניסה).
חישוב 42 השעות השבועיות נספר עד מוצאי שבת בחצות (24:00).
תחילה חלוקה בין שעות שבת לשעות חג לפי מועד הכניסה ובהתחשב ב-2 משמרות.
הסיכום (שעות ביום מנוחה): 150% השלמה לשעות השבועיות + 175% עד שעתיים והשאר 200%.
עבודה בחג מזכה 250% (150% + 100% דמי חגים), ולכן בעמודת דמי חגים מחושבות שעות החג שהתקבלו בחלוקה — עד התקן היומי.
ניתן להגדיר יום מנוחה ראשון או שישי (בנוסף לשבת) לפי בחירת העובד שאינו יהודי. המעסיק אינו רשאי לכפות יום מסוים על-סמך דת.
שעות העבודה ביום המנוחה ייחשבו עד לסיום 36 שעות מנוחה.
חלון השבוע נגזר מיום המנוחה:
עבודה ביום המנוחה שנבחר מזכה באותו גמול (150%+) כשל עובד יהודי בשבת;
עבודה ביום שאינו יום מנוחתו (למשל מוסלמי בשבת) — שכר חול רגיל.
אם סך שעות ה-200% היה מתחת לתקן היומי — משלימים ב-100% עד התקן;
אם מעל התקן — שעתיים 125% והשאר 150%.
כמו כן מחושב תקן לילה פחות שעות ה-200%.
אחוז המשרה הוא היחס בין שעות העבודה של העובד לבין תקן השעות של משרה מלאה.
הוא הבסיס לחישוב יחסי של זכויות שנקבעות "לפי חלקיות המשרה" — ובראשן דמי הבראה וצבירת ימי מחלה.
| מגזר | תקן שבועי | תקן חודשי |
|---|---|---|
| פרטי | 42 שעות | 182 שעות |
| ציבורי (מ-01.09.2024) | 40 שעות | 173.33 שעות |
הממוצע נלקח מכלל החודשים שנטענו לטבלת המצטבר.
לבדיקה שנתית מלאה מומלץ לטעון 12 חודשים — בהתאם לכלל של ממוצע 12 החודשים האחרונים.
חודשים ללא עבודה בתשלום (חל"ת) אינם נכללים במניין החודשים.
שעות העבודה בפועל, כולל שעות היעדרות בתשלום (חופשה, מחלה בתשלום, חג) —
ההיעדרות בתשלום נחשבת כשעות עבודה לצורך היקף המשרה.
לעובד המועסק בקביעות בשעות נוספות — גם השעות הנוספות נכללות בחישוב ההיקף (לפי הפסיקה).
בענף הכללי — היקף המשרה מוגבל ל-100%.
בענפי שמירה וניקיון — ללא תקרה: שעות מעל התקן החודשי נספרות במלואן (גישת החשכ"ל והפסיקה),
ולכן עובד שעבד בממוצע מעל 182 שעות יקבל הבראה בהיקף העולה על 100%.
| רכיב שכר | מוכפל באחוז משרה? | המנגנון |
|---|---|---|
| דמי הבראה | כן | ימים × תעריף × היקף משרה — יחסיות מפורשת בצו ההרחבה |
| צבירת ימי מחלה | כן | צבירה לחודש × חודשי עבודה × היקף משרה |
| פיצויי פיטורים | כן — לפי תקופות | שכר אחרון למשרה מלאה × ההיקף בכל תקופה בנפרד (תקנה 7) |
| שכר מינימום (חודשי) | כן | רצפת השכר החודשית יחסית להיקף |
| חופשה שנתית | לא | יחסיות לפי ימי עבודה (200/240 ימים), לא לפי שעות; החלקיות מתבטאת בערך היום |
| דמי חגים | לא | ערך יום = ממוצע יומי של העובד — החלקיות מגולמת בממוצע |
| נסיעות | לא | לפי ימי נסיעה בפועל — יום עבודה חלקי מזכה בנסיעה מלאה |
| פנסיה / קרן השתלמות | לא | אחוז מהשכר בפועל — החלקיות מגולמת אוטומטית |
| שעות נוספות | לא | עד תקן היום המלא — שעות "עודפות" ב-100%; גמול נוסף רק מעבר לתקן המלא |
בהגדרות העובד ניתן להזין היקף משרה קבוע (%) הגובר על החישוב האוטומטי —
מתאים לעובד בהיקף חוזי, או כשנתוני הנוכחות שנטענו חלקיים.
שעות עבודה ושעות נוספות, מנוחה שבועית וגמולה, עבודת לילה, הפסקות.
צבירת ימי מחלה וסולם התשלום.
זכאות, חישוב ופדיון ימי חופשה.
הסדר פיצויים מלא / חלקי.
ימי המנוחה והחג; זכות בן דת אחרת לחגי דתו.
הפרשות פנסיה לכלל העובדים.
זכאות וגובה דמי חגים לעובד יומי / שעתי.
ימי ותעריפי הבראה.
זכאות ותקרת דמי נסיעות.
פנסיה, קרן השתלמות, תוספת ותק, הבראה, מחלה וחופשה בענפים אלה.
גמול עבודה ביום בחירות.
תקן משרה מלאה: 42 שעות שבועיות / 182 שעות חודשיות (מגזר פרטי); בסיס חישוב היקף המשרה.
פיצויים לעובד ששינה היקף משרה: לפי השכר האחרון למשרה מלאה, יחסית להיקף המשרה בכל תקופה בנפרד.
הכללת שעות נוספות קבועות (לרבות שבת וחג) בחישוב היקף המשרה של עובד שאינו במשרה מלאה.